בשנות השמונים של המאה הקודמת שונתה המגמה בכל הנוגע לגמר מעטפות חוץ של בניינים.  מציפויים צמנטים צבועים בצבעים אקריליים לחיפויים קשיחים. המודעות לחזות העיר עלתה ורשויות חייבו קבלנים לחפות את מעטפת הבניין בחיפוי קשיח. הדרישה נבעה מהרצון שחזיתות הבניינים יראו כחדשים ועשירים לאורך שנים. החיפויים הנפוצים היו פסיפס ואבן נסורה. הכשלים של מערכות החיפוי לא אחרו להופיע. כעבור מספר שנים תופעות כגון נפילת אריחים וחדירת מים הופיעו כפטריות אחר הגשם.

שלוש קבוצות של גורמים אחרים לכשלים: הגורם האנושי, טיב המוצרים ומזג האוויר הים תיכוני.

הגורם האנושי – חוסר בידע, יכולות מקצועיות, ניסיון ופיקוח ירוד.

טיב המוצרים – היצרנים יצרו מוצרים נחותים. לחלקם כלל לא היה תקן.

מזג האוויר – טמפרטורה גבוהה, מליחות, רמת קרינה, רוחות.

הכשלים היו רבים וחלקם מהווים סכנה בטיחותית:

• שינוי גוון האבן
• חדירת רטיבות לקירות
• היסדקות האבן והתקלפותה
• ניתוק אבן החיפוי מקיר הבניין

לקבוצת הלמן הידע, הניסיון והיכולת בשיקום וחידוש חיפויי חזיתות.